שבוע 2: תנו לכיף (ולהלם) להתחיל

1. קומקום חשמלי ללא סמרטוט רצפה ראוי;2. הכל כל כך overwhelming;
3. הפוגה דרמטית;4. פיסקה זו מיועדת לכל מי שניסה להבין ממני מה בעצם אני אעשה פה.

(1) לראשונה בחיי אני גרה לבד, ובדירה המשגעת שלי יש יותר מדי קירות לטפס עליהם כשאני חוזרת מהעבודה. אז אני לא חוזרת מהעבודה כרגע. כל יום אני הולכת לבדוק משהו אחר בשכונה. יום אחד הלכתי לקניות בסופר, ביום אחר הלכתי לברר על כרטיס סים מקומי (ובדרך, פשוט כי זה ממש מתחת לבית שלי, עצרתי בחנות נעליים. רק לראות. אחרי חצי שעה יצאתי היישר לתוך מבול של קיץ. לעזאזל איתם. אז הייתי חייבת להיכנס לחנות הבגדים הקרובה, כדי להעביר את הזמן), יום אחר יצאנו להאפי האור עם כל עובדי ההלל באזור וושינגטון. סבבה כזה מזמן לא היה לי.

הדירה שלי ממוקמת בדאון-טאון סילבר ספרינג, שזה האזור היותר צעיר של סילבר ספרינג- פרבר של וושינגטון הבירה שמלא ביהודים. אני גרה במרחק 10 דקות משני בתי כנסת ומקווה. ממש כך. אני גרה בבניין דירות (16 קומות, ירחם השם) שגרם לי, לראשונה בחיי, להבין את משמעות הביטוי funny smell באנגלית. כי הלובי מקסים, יפה, מואר ומסביר פנים, ואילו המסדרונות מרופדים בשטיח מקיר לקיר בצבע ירוק בית-חולים ומדיפים ניחוח של חומר ניקוי שתוקפו פג בשלהי 1988. עם זאת, ברגע שנכנסים לדירה שוכחים מכל הצרות. הדירה ענקית, יפה ומוארת. למזלי זו אותה הדירה של השליחה הקודמת, ולא הייתי צריכה לדאוג לריהוט. הכל* כבר היה פה ו(תודה לאל) גם היה לה טעם טוב. *הכל- חוץ משני דברים, שאין בנמצא באמריקה: סמרטוט לספונג'ה וקומקום חשמלי. במקום סמרטוט לספונג'ה הם משתמשים במין מקל עם רצועות בד מוזרות כאלה, כמו שערות. הו, הגועל.

והקומקום. הו, הקומקום. אם מישהו ממש מתעקש להכין לעצמו קפה או תה בבית, זה יהיה קפה פילטר ובמקרה הצורך יורתחו מים על הגז. גז!!! ואנחנו מדברים על אמריקה ב-2012. ג'יזס. מוזס. מ י ש ה ו. בשבוע שעבר, למשל, קניתי אחד כזה. קומקום (!). דא עקא, הקומקום לבן ורק אחרי שהגעתי הביתה חשקה נפשי בקומקום שחור (נו, בחורה). אך לפני שאכתת רגליי עד הטארגט הקל"ב, התקשרתי כדי לוודאי שיש להם את השחור (בכ"ז, קומקום. מצרך נדיר כאן). להלן השיחה. כמו שאומרים- לא נגענו. אני: הלו, א פיו דייז אגו איי בוט אנ אלקטריק קטל. איי ווד לייק טו ריפלייס איט. בעל הבית: אנ אלקטריק וואט?? אני: (מנסה הגייה בוסטונית) אנ אלקטריק קדל. בעה"ב: א וואט?! אני: (חוזרת לימי המנדט ומגייסת את כל הדיקציה הלונדונית שאי פעם שמעתי) אנ אלקטריק ק-טטט-ל. בעה"ב: איי אם סורי, ווי דונט האב איט. אני: (בנחישות) לט מי ספל איט פור יו. קיי-קינג, אי-אדוארד, דאבל-טי-טום, אל-לאב, אי-אדוארד. בעה"ב: (דממה) אני: הלו? בעה"ב: אאאוווווווו. אנ אלקטריק קדל. אני: <ררר>

(2) אני כבר יודעת להשתמש במילים predecessor, proposition, ויודעת גם שאין שני אמריקאים שיתנו תשובה אחת לשאלה מה ההבדל בין collaboration  ו-cooperation. אני reaching out לסטודנטים, אני עושה engagement- ולא, הכוונה אינה למסיבות אירוסין לקהל המקומי, אלא לקשירת קשרים עם סטודנטים. אבל יותר מהכל- אני overwhelmed.

כי עכשיו נופלים האסימונים (הלוואי. עכשיו נופלים מטבעות אמריקאים, ולוקח לפחות עשר דקות עד שאני מתמודדת עם ה-dime וה-5 cent. כי איך זה הגיוני שמטבע של עשרה סנט קטן יותר ממטבע של 5 סנט??? אה. שיט. גם בארץ זה ככה). זה ממש קורה.

(3) אז נכון שכולם כל כך נחמדים ומנומסים, אבל זה קשה. פתאום אין סביבי אף ישראלי שיהווה מפלט, הכל מתנהל באנגלית, אין לי מושג מי נגד מי ומה, לעזאזל, אני אמורה להגיד לסטודנטים ביום הראשון שלהם באוניברסיטה?!?!  (לפיכך, כל פעם שמגיע סטודנט חדש, בד"כ מלווה על ידי הוריו, לביקור בהלל- אני מתחפרת מתחת לשולחן ומפנה את השטח לשותפיי למשרד).

(4) כרגע אני עסוקה בקביעת פגישות עם סטודנטים שמעורבים בקבוצות הישראליות בקמפוס*, כדי לראות איך אני מקדמת את הפעילות שלהם ועוזרת להם להתפתח. במקביל אני גם קובעת עם סטודנטים שמעורבים בהלל אבל לא בהכרח בקבוצות ישראליות, כדי לנסות ולהגיע באמצעותם לסטודנטים שישראל מעולם לא הייתה הקטע שלהם. בכל מקרה, מרגע שתתחיל שנת הלימודים תתחיל העבודה תכל'ס, שלדעתי היא סוג של הפקת אירועים. ההגדרה הרשמית: "יצירת הזדמנויות לסטודנטים, יהודים ושאינם יהודים, לגלות את ישראל". הרצאות, אוכל, מסיבות, אוכל, שיתופי פעולה עם מחלקות בקמפוס, אוכל, תגלית, אוכל, מסע, אוכל. הכל באמצעות העצמה של הסטודנטים וקידום יוזמות שהם מעלים. והמון המון שיחות אישיות עם סטודנטים. הכי קפה.

*קבוצות ישראליות= יש לפחות חמש. למשל קבוצה שתומכת באיפאק (ימין), קבוצה שתומכת בג'יי-סטריט (שמאל), קבוצה של תלמידי מנה"עס שמעודדת יזמות עסקית בישראל וכיו"ב.

ובכן, ביום ראשון יגיעו לקמפוס הסטודנטים שמתחילים את שנה א', freshmen. אנחנו, כמובן, נהיה שם לבושים בחולצות עם הצב (הסמל של אוני' מרילנד הוא צב. FEAR THE TURTLE!) והאות מ', ונחלק קרטיבים לכל מי שנראה יהודי או יתרגש למראה האות העברית מתנוססת בגאון. ואתם??