תקציר אירועי השבוע: ביום ראשון הסתובבנו על רכב גולף ברחבי הקמפוס וקידמנו בברכה את הסטודנטים שחזרו/הגיעו לראשונה לקמפוס והוריהם הדואגים; ביום שלישי התחילה שנת הלימודים; ביום רביעי שיווקתי את "הלל" במרכז הקמפוס; ביום חמישי ערכנו ברביקיו פתיחת השנה אליו הגיעו כ-1100 איש. זהו. מתחילים.
דברים שרואים מכאן לא רואים משם, או: על הראייה
ראיה / פרספקטיבה
בשיחות עם חברים לשליחות אנחנו נוטים לפעמים למצוא
נחמה איש בכיס המרה של רעהו ולהתלונן עד אובדן חושים. על הגודל, על האנגלית, על
הסדר המופתי. השבוע פתאום זה היכה בנו- אנחנו גרים באומת הנוחות (ולא הנוחיות. יש
לי עניין בלתי פתור עם האסלות כאן), ועדיין אנחנו מוצאים דברים להתלונן עליהם, כי
כנראה שזו לא הנוחות הפיזית, אלא הנוחות הרגשית/נפשית שעוד לא ממש השגנו והתחושה
שהבית לא כאן.
בה בעת, דווקא משום שעודני מרגישה נטע זר, אני
מרשה לעצמי להסתובב בקמפוס עטויה מיני-גלימה המזמינה את הסטודנטים לשאול אותי על
טיול חינם לישראל, או לקפצץ ולדלג באמצע הרחוב כשאני שומעת מוזיקה באייפוד.
<<ועכשיו אתם תשכחו שסיפרתי את זה ועד שאחזור לארץ אצבור שוב נקודות זכות
אצלכם>>
ראיה / תצפית מ-1.73 מ'
יש חדר כביסה בבניין, כמובן (כמובן). לשווא
ניסיתי להבין כמה כסף יש לי כבר בכרטיס הכביסה שלי (אה-הה), ולא הצלחתי לפענח. מכונת
הטענת הכרטיסים דרשה בתוקף שאשלם לה. אז הכנסתי שטר ועדיין לא הצלחתי להבין כמה
אשראי יש לי בכרטיס. בצר לי, עליתי לקבלה וביקשתי מסלסט להושיע אותי. סלסט,
באדיבותה כי רבתה, ירדה למטה וניסתה להבין מה בדיוק קורה שם על צג המכונה. אבל עוד
לפני שהיא עשתה משהו, התכופפתי לגרד את הרגל (באמת שהפרט הזה רלוונטי לסיפור). בעודי
מגרדת (עקיצה), הסתכלתי למעלה, על הצג, לראות אם סלסט הצליחה לקדם את העניינים.
סלסט לא עשתה שום דבר, אבל אני ראיתי פתאום שאת השורה העליונה של הצג הנמוך שמוגן
מלמעלה עם איזה גגון קטן (כן, גם הפרט הזה רלוונטי), שאומרת "שלום! האשראי
שלך הוא 11.75$" לא ראיתי. בגלל הגובה שלי.
אבל משהו שכן שמתי לב אליו השבוע, הוא שאני
יכולה לדבר עם שתי חברות לצוות בגובה העיניים ממש. סוג של "קבוצת
השווים" עבורי... (אין בכך משום להמעיט מערכם של אנשים נמוכים. יתרה מזאת- יש
שיאמרו שאנשים נמוכים איכותיים יותר, כי הם מרוכזים יותר. כמו מיץ פטל. הם לא
מהולים בגפיים ארוכות)
ראיה / משקפי שמש חדשים מיוון
מזל שיש בלשנית בקהל. אחרת לא ניתן להסביר כיצד
זה מצאתי את עצמי חושבת שכשקורין ואילנה מדברות על שי לסטודנטים שיסיימו השנה את
לימודיהם, ומציעות "שוֹט גלסס"- ובכן, כיצד זה חשבתי שהן מציעות לקנות
להם משקפי שמש מסוג חדש. ממש עברה חצי דקה (המון זמן במונחי שיחה. הניסיון מלמד שאפשר
להספיק לגייס ארבעה אנשים לתגלית בחצי דקה) עד שהבנתי שהכוונה היא לכוסות המיועדות
לשוטים של אלכוהול. ממש כשם שעברו כמה ימים טובים ונבירות ארוכות באינטרנט עד
שהבנתי שכשאומרים Greek Life אין הכוונה לקבוצות סטודנטים עטויי טוגות וחבושי זרי דפנה שלומדים
היסטוריה יוונית ביחד, אלא לאחוות הסטודנטים- לאחוות הנשים (Sorority) ולאחוות הגברים (Fraternities). ועדיין אני קוראת להם Fraternities ו-Maternities. שזה דומה אבל לא.
שיחת השבוע, או: רגע קטן של עצבים (עם אופציה
לניסוי חברתי מעניין)
השבוע ניגשתי לעשות מנוי לחדר הכושר. מפה לשם יצא
שביקשתי לעשות מנוי רק לשלושה חודשים. כל חודש 33$. שילמתי בשטר של 100$. בסוף כל
התהליך, אחרי שעברנו על כל סעיפי החוזה, הפקידה האדיבה והלבבית (להלן פא"ל)
שחררה אותי לדרכי. עכשיו, מן המפורסמות הוא שהאמריקאים מוסיפים את סעיף המס אחרי
החשבון הכולל. רוצה לומר- הפתעה! עלייך לשלם עוד 3/4/5 $. לכן, כשפא"ל שחררה
אותי מבלי להחזיר לי עודף של 1$, חשבתי שמדובר באותו מס עלום. ועדיין, חשתי צורך
עז לוודא זאת.
-אני: אז את בעצם אומרת שכל חודש עולה לי 33 $,
נכון?
-פא"ל: בהחלט.
-אני: שמעי, אני לא ממש אוהבת מתמטיקה ובקושי
עשיתי את הבגרות בתיכון, אבל נדמה לי שעשיתי מנוי לשלושה חודשים, אז בבקשה עזרי לי
רגע לעשות את החישוב. זה 3 כפול 33, ונדמה לי שזה 99$ בסך הכל, לא?
-פא"ל: נכון. (היא לא מאוד ורבאלית,
הבחורה)
-אני: וזה כולל מסים או שאני צריכה להוסיף על כך
מסים?
-פא"ל: זה כולל מסים. לא צריך להוסיף שום
דבר.
-אני: מפתיע. ובכן, זה אומר שמגיע לי דולר עודף,
נכון?
-פא"ל: נכון.
-אני: (מסתכלת על פא"ל, מצפה להושטת היד
למגירה ולשליפת השטר המופלא)
-פא"ל: (מסתכלת עליי בחזרה)
-אני: אפשר את העודף שלי בבקשה?
-פא"ל: אה, אנחנו לא מחזירים עודף.
-אני: (נקרעת מצחוק) את לא רצינית. אז מה בדיוק
קורה עם הדולר הזה שלי?
-פא"ל: אנחנו שומרים לך אותו אצלנו.
-אני: באמת?? תודה! אבל כבר יש לי חשבון בבנק
אוף אמריקה. אפשר בבקשה את הדולר שלי בחזרה?
כל מי שחושב שאני קמצנית, שיקום וילך לחפש את
חבריו. אני פשוט אוהבת לבחור בעצמי למי אני תורמת את מעט הכסף שיש לי.
ואגב פקידה אדיבה ולבבית, כולם פה אדיבים ולבביים.
לא אכחד, יש פעמים שהדבר יוצר בעיות אמינות קלות, למשל כשהמוכרת בסופר שואלת אותי איך
היה היום שלי אבל לא ממש מחכה לתשובה. נראה איך היא תתמודד אם אספר לה על איזה משבר.
הקוראים מוזמנים להציע משברים מופרכים שישמשו כמקרי מבחן.
Peace out
רגע לפני סיום - השבוע "שִלחנתי"- tabled, יעני עמדתי ליד השולחן
של "הלל" ברחבה מרכזית בקמפוס וניסיתי לעניין את העוברים והשבים בפעילויות
השונות שלנו. לפתע ניגשה אליי סטודנטית ברעלה. קוראים לה סלימה והיא מאיראן. היא
לומדת הנדסת מכונות ומעבר לכך שיתכן שחבריה יהיו בין האחראים הישירים למחייתנו
העתידית מעל פני האדמה (תרחיש שחשבתי לעצמי ולא שיתפתי אותה בו כמובן, כדי לא לתת
רעיונות לילדה), היא ואני ממש התרגשנו לשוחח אחת עם השניה. בלי טיפה של ציניות.
שתהיה שבת שלום ומבורכת. אני הולכת לבלות את ערב
שבת הראשון בחיי בקמפוס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה