בלוג
אחרון לשליחות, נכתב בעודי מעופפת חזרה ארצה. כל צבאות השם איתי פה במטוס- ברוקלין
רבתי התיישבה על טיסת הלילה של אל-על, וכל המטוס אפוף קדושה.
אזהיר
ואומר, שבניגוד לפוסטים קודמים הרשומה הזו הרבה יותר רגשית ומעורפלת מאשר הרשומות
הציניות והתיאוריות שקדמו לה.
=====
(http://youtu.be/3EFsexM3YyI - לטובת מי שהסרטון לא עולה לו אוטומטית)
ישנם
ימים ללא מרגוע, בם לא אמצא לי נחמה
ומוכרח
אני לנגוע בעשבים, באדמה
לפסוע
באותה הדרך, בתוך פריחת הכרכומים
ולהיות
כל כך אחר, ולפרוח ערב הגשמים
תמיד
ידעתי שאני רוצה וצריכה לצאת לשליחות. שליחות שהיא פסיעה באותה הדרך בה חונכתי, אך
גם דרישה להיות כל כך אחרת: לצאת מהמרחב המוגן לעייפה שלי ולהעמיד את העקרונות
המוצלחים שלי למבחן בארץ אחרת, בחברה אחרת, בשפה אחרת.
רק תפילה
אשא, הו אלי אלי
שהשמש
תעבור עליי ותראה לי שוב את משעוליי
הו אלי
אלי, רק תפילה אשא
שהשמש
תעבור עליי ותיקח אותי אל המסע
אל המסע
עכשיו
נסתיימו להן שנתיים של שליחות. כמה מטען במילה אחת: קריאה לדגל, משימה. להציל את
המולדת, לייצג את ישראל. אך שליחות היא לא עבודה מחוץ לגבולות הארץ או הפצת האור
והבשורה למי שאינו חושב או יודע כמוני. שליחות היא ניהול משא ומתן על האמיתות והערכים
שמרכיבים את חיינו. עכשיו תם לו הפרק של השליחות בחו"ל ונפתח פרק השליחות
בארץ.
(פאוזה.
התינוק בעריסה מימיני התחיל לבכות ואני צריכה לטפל בו כי אמא קפצה לשירותים)
ואם אשוב
אל זו הארץ, ואם אפסע שוב בדרכים
האם כקדם
יכירוני, האנשים והפרחים
עוד היבט
של היציאה לשליחות הוא החזרה מהשליחות. משהו בי השתנה, אני יודעת, ותוהה (שלא
לומר: חוששת) האם כל מי וכל מה שנשאר פה יכירני, ויותר מכך- האם אני בעצמי אכיר את
מי ואת מה שהתרחש פה בהיעדרי.
רק תפילה
אשא, הו אלי אלי
שהשמש
תעבור עליי ותראה לי שוב את משעוליי
הו אלי
אלי, רק תפילה אשא
שהשמש
תעבור עליי ותיקח אותי אל המסע
תפילה
אשא
במשך
שנתיים היה לי ברור מה אני צריכה לעשות. ועכשיו, להתחיל הכול מחדש, להגדיר יעדים
חדשים. הלוואי ואותה שמש שזרחה לפני חודש, לפני שנתיים, אתמול- תחזור ותזרח מחר. כן,
השמש היא אותה שמש. השאלה היא באיזה זווית אני עומדת מולה ומה אורה יגלה לעיניי.
(הפסקה.
שקית צ'יפס התפוצצה לרגליו של הילד משמאלי. רגליים באוויר כדי לאפשר לאמא לנקות)
האם אמצא
את כל היופי, את הבאר הנושנה
אשר
הייתה שם כשעזבתי, עוד נובעת כבראשונה
הילדים
במטוס מדברים על כך שהם בדרך לארץ ישראל. ואני חושבת- האם במקרה הם בדרך לארץ
ישראל? האם "מדינת ישראל" או סתם "ישראל" הן מילים של חול? לי
ברור שאני חוזרת למדינת ישראל, ששואבת מ"ארץ ישראל". אל לנו לזנוח את
הזהות היהודית שלנו, תהא זו אשר תהא ובעלת איזו פרשנות אשר תבחרו לתת לה; אך חשוב
גם לא להזניח את עיצובה של "מדינת ישראל", כי בלעדיה מי ישורנו.
=====
יכולתי
לבחור אלף שירים אחרים, אם לא - לכל הפחות - את הביצוע המקורי של ירדנה ארזי
(המלכה, י.ג.). בכל זאת בחרתי בשיר הזה, בביצוע של אברהם פריד.
הדבר
הראשון שחשבתי כשראיתי את הקליפ הוא שזה ביצוע של גבר, שמשנה את המילים המקוריות
של השיר (נקבה > זכר, אהבה > באר, אלי > קלי), ושעל הבמה אתו נמצאים רק
גברים. ירחם השם. אך בכל זאת בחרתי בשיר הזה, בביצוע הזה.
בחרתי
בשיר הזה כי לא מצאתי שיר אחר שיבטא בצורה מושלמת את כל המילים האחרונות שאני רוצה
לומר עם סיומו של הפרק הזה בחיי.
בחרתי
בביצוע הזה אליו נחשפתי בזכות רועי ימין, שליח בדימוס, לפני כחצי שנה. מאז, שמעתי
אותו כמה פעמים בשבוע, בדרך כלל בחדר הכושר או כשהתעוררתי בבוקר, ובכל פעם מחדש
הביצוע הזה העלה לי חיוך על הפנים. רועי הוא רק סיפור אחד מני רבים. שאר חבריי
השליחים שהיו לי מקור נאמן לצחוק ומשענת בעת בכי בשנתיים האחרונות, הם נכס שאני
מחזירה מהשליחות ארצה. מעבר לכך שהם חברי אמת, הם גם כולם משכמם ומעלה. זהב.
בחרתי
בביצוע הזה כי מזמן לא ראיתי ביצוע כל כך טהור בשמחתו לשיר כלשהו. רק תראו איך
פריד מקפץ על הבמה, איזה חיוך אמתי נסוך על פניו.
בחרתי בביצוע
הזה כי אחת הסיבות ליציאה לשליחות הייתה רצון לחוות יהדות אחרת, הפרוסה על גבי מנעד
רחב יותר מזה שלו אנו חשופים כאן. פעם, סביר להניח שהייתי מאוד מתעצבנת מביצוע
כל-גברי (קול-גברי) שכזה. פעם הייתי מאוד מתוסכלת משני גווני היהדות הקיימים פה
בארץ. אחרי שנתיים של שליחות למדתי המון על צורות שונות של יהדות, אבל גם רכשתי
ביטחון מחודש ביהדות שיש לנו כאן בארץ. אמנם, יעברו עוד הרבה מים בנהר ועלינו
ללמוד הרבה בדרך להרחבת קשת גווני היהדות המקובלים פה, אך בסופו של יום אני אעדיף
אלף מניינים לא שוויוניים שמתקיימים כאן, במדינת ישראל, ולאחריהם יש דיון בדבר
הקשר בין דת למדינה, על פני מניין שוויוני אחד שמתקיים בארה"ב ולאחריו יש
דיון בדבר זכאות הדור הבא לתגלית. ועדיין ברור לי שאני ארצה לצאת לסיבוב נוסף של
שליחות מתישהו בעתיד. להמשיך את הדיאלוג הזה, את הבחינה המתמדת הזו, לא לקפוא על
השמרים.
רק תפילה
אשא, הו אלי אלי
שהשמש
תעבור עליי ותראה לי שוב את משעוליי
הו אלי
אלי, רק תפילה אשא
שהשמש
תעבור עליי ותיקח אותי אל המסע...
אני
הייתי Grace, עכשיו אני חוזרת להיות יעל. ניפגש בסיבוב
הבא.
...תודה
רבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה