יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

שליחימילואים // משפחת גרטל במסע בעקבות עלי השלכת

שליחימילואים

סבב א': אלנטאון, פנסילבניה (מיולנברג קולג')
כאמור, פתח תקוה. הדבר הכי מרגש באזור הוא מפעל פלדה שנסגר לפני עשרים שנה, וגם הוא נמצא בבית לחם הסמוכה. האבסורד שבשעמום: לדברי הסטודנטים, "אם אין שום פעילות נגד ישראל בקמפוס, למה שנעשה משהו למען ישראל?".

הפוגה: ניו יורק, ניו יורק
הו, Upper West Side. היהודים פה אוהבים את היהדות, אוהבים להיות יהודים, ולא דופקים חשבון- מחדשים, משמרים ומעצבים תרבות יהודית הלכה למעשה. כחלק מכך מערכת היחסים הכנה והמשמעותית עם ישראל נעה על הציר שבין תמיכה שלמה (בחוגים מסוימים), ביקורת בלתי מתפשרת (בחוגים אחרים) ולפעמים אף שתיהן בכפיפה אחת, כפי שניכר שחור על גבי לבן, במחזור לימים הנוראים של קהילת 'מניין מעט' (הסוגריים המרובעים במקור): "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל [שתהא] ראשית צמיחת גאולתנו".

סבב ב': שיקגו, אילינוי (אוניברסיטת שיקגו)
The Second City. The Windy City. יש לי אהבה חדשה, שיקגו.
גורדי שחקים מהממים ביופים המתכתבים עם תוואי הנהר ומשתקפים על גבי שעועית ענק שניצבת בסמוך לפסל של פרה, שעל פי האגדה גרמה לשריפת העיר. כמו כן, דיפ דיש פיצה.
ובקמפוס? רוחות קרות מנשבות שם באוני' שיקגו. אחד הרעיונות שעלו בשבועיים שם, הוא שכדי להתמודד עם רוחות אלה ולאפשר מרחב בטוח לסטודנטים מימין ומשמאל, יש ליצור פלטפורמה להשראה ולשיתוף פעולה בין הסטודנטים האמריקאים לתואר ראשון לבין הסטודנטים הישראלים לתארים מתקדמים, שחובשים את ספסלי אוני' שיקגו בהמוניהם. נעשה ונצליח?

שלכת בניו אינגלנד


בוסטון, מסצ'וסטס
קלאסיקה.
הרובע האיטלקי
אמא, ברק בעיניים, למלצרית: את מאיטליה, נכון? והטבח איטלקי גם כן, נכון??
מלצרית, מבט מיואש בעיניים, לאמא: אני מניו יורק. הטבח מברוקלין.
אוניברסיטת הרווארד
אני (מתרוצצת אחוזת תזזית): תראו פה! ותראו שם! וכמה כאלה! ואיזה שיגעון!
משפחה: (סיימנו?)

פורטסמות', ניו המפשייר
ערבו של יום, משפחת גרטל נכנסת לפאב הראשון בפורטסמות' בתקווה לחתום עוד יום טיולים עם כוס בירה קרה. מאחר שאיש מבני המשפחה אינו גבר מקריח עם כרס או אישה עם שיער בלונדיני גלי גולש, ונגן היוקיליילי בדיוק יצא להפסקה, תשומת הלב של כל יושבי המקום מופנית אלינו.
- ברמן: היי, האו כן איי הלפ יו?
- גרטלז: בירה, ובחייאת, אולי גם לילד? הוא בן עשרים וחצי. בארץ שלנו הוא כבר חוקי.
- ברמן: בירה לילד- לא יקרה. וור אר יו גאיז פרום?
- גרטלז: טייק א גס.
- ברמן: תורכיה?
- גרטלז: כמעט.
- ברמן: לבנון?
- גרטלז: 

מונפלייה (Montpelier), ורמונט
לאלה המכירים את הנפשות הפועלות, דעו שחרף החזות הקולית של אחי, הוא גם יכול להיות חננה. למשל, אחד מתחביביו היה סקירה דמוגרפית של האוכלוסיה בכל מקום אליו הגענו. הידעתם שוורמונט היא המדינה ה-30 בארה"ב בדירוג צפיפות האוכלוסין? הידעתם שאחוז האפרו-אמריקאים במונפלייה (המונה כ-8000 תושבים) הוא 0.65? אין בעד מה.



נוף מטמטם בדרך ממונפלייה לספרינגפילד


ספרינגפילד, מסצ'וסטס
כי אם פספסנו את המשחק הראשון בארנה, לפחות נעצור בהיכל התהילה של הכדורסל.

ניו הייבן, קונטיקט
אחרי שאמרנו שלום להרווארד חייבים לתת כיף לייל. אגב, בניו הייבן כבר 35.4% מהאוכלוסיה הם ממוצא אפרו-אמריקאי.

ניו יורק, ניו יורק
מניין "רוממו" המתכנס לקבלת שבת בכנסיה. לאחר ריקודים, מחולות, מדיטציה ושירת By the Rivers of Babylon, נפל דבר במנהטן: הרב דורש מהקהילה מחויבות- מילה שמעולם לא נאמרה בקול, בטח שלא במניין ליברלי שכזה. במקביל, ההורים שלי דורשים מהבת שלהם להישבע שלא לקחת אותם למניינים כאלה שוב.


==========

זה הכל, ידידיי. ניפגש בשליחות הבאה.

==========